בספטמבר האחרון צוינו 70 שנה לפטירתו של האמן ומאייר הספרים המפורסם ארתור שיק. היום שמו מוזכר רק לעתים רחוקות, לכן אני רוצה לספר לכם קצת על האמן המפורסם הזה ממוצא פולני-יהודי. נודע לי על ארתור שיק לגמרי במקרה. מהתפעלות גבורתו של יוסף טרומפלדור, והרצון ללמוד עליו יותר, רכשתי את הספר "החלוץ, המסע החדש" (תרגום מרוסית). עניין אותי האיור שעל גבי כריכת הספר, המציג קומפוזיציה צבעונית מרובת דמויות, עם הכיתוב מתחת "תל-חי". ניתן לראות שמתנהל מאבק עז, יש פצועים, ובמרכז בולטת דמות המפקד - יוסף טרומפלדור. זהו הקרב האחרון שלו. האיור צבעוני, בהיר ובו כל פרט מעובד בקפידה. בתום קריאת הספר, גליתי שמי שהיה אחראי על האיורים בספר הוא ארתור שיק, מי שעבד בעיקר כמאייר ספרים וקריקטוריסט פוליטי.

איוריו שלו נבדלו בבהירות של הצבעים ובוצעו באופן מסורתי בציורים מימי הביניים בעיקר בספרי כתב-יד. על עבודתו נכתבו מספר מאמרים מעניינים. עבודותיו שמורות בארה"ב ובכמה מדינות באירופה. שמו נכנס להיסטוריה כאמן פוליטי הידוע בקריקטורות האנטי-פשיסטיות שלו במהלך מלחמת העולם השנייה. אמן יהודי, לוחם אנטי-פשיסטי, מתבודד – במילים אלו ניתן לתאר את האמן היוצא מן הכלל הזה, אשר קרא תיגר על מנהיגי הקואליציה ההיטלרית עם הקריקטורות שלו, והנשק העיקרי שלו היה מכחול וצבעים.

ארתור שיק נולד ב-1894 למשפחה יהודית אמידה בעיר לודז' הפולנית, שהייתה שייכת באותה תקופה לרוסיה (במאה ה-19 פולין חולקה לשלושה חלקים בין אוסטריה, פרוסיה ורוסיה).מאז הילדות הילד אהב לצייר ובגיל 15 החליט אביו לשלוח אותו לפריז ללמוד אמנות. לאחר ארבע שנים חזר והמשיך את לימודיו בעיר קרקוב. בשנת 1914 ארתור שיק נשלח כחלק מקבוצת סטודנטים פולנית-יהודית לפלשתינה. למסע הזה הייתה השפעה רבה על האמן הצעיר. כאן הוא ראה את העבודה הקשה של המתיישבים היהודים, שמטרתם הייתה תחייתה של מדינת היהודים. זה השפיע על עבודתו והנושאים העיקריים הפכו להיות על נושאים יהודיים. באותה שנה החלה מלחמת העולם הראשונה ובעקבות כך הטיול בפלשתינה נאלץ להיפסק. ארתור גויס לצבא הרוסי. לאחר מכן בשנים 1919 - 1920 השתתף במלחמה הפולנית-סובייטית, רק הפעם כבר במסגרת הצבא הפולני. ב-1921 שיק ומשפחתו (ב-1916 התחתן עם יוליה יוקרמן, שנה לאחר מכן נולד בנו ג'ורג', ובשנת 1922 בתו אלכסנדרה) חזרו לפריז, שם שהו עד 1933. כאן האמן, שלא כמו באיורים הקודמים, שבהם הציורים נעשו בנוצה, אייר ספרים בצבע, תוך ניתנת דגש על כל פרט ופרט בציור. בשנת 1937 עבר ללונדון, ואז ב-1940 לזמן קצר לקנדה ולאחר מכן לארצות הברית למגורי קבע. כמובן שכיהודי, הנלחם בפשיזם בעזרת הקריקטורות הרבות שיצר, נאלץ ארתור שיק לעזוב את אירופה שסועת המלחמה, אשר בה נותרים אמו וקרובי משפחתו. בשנת 1943 קיבל האמן ידיעה על מות אמו בגטו לודז'. מרגע זה ואילך הפכה השואה לאחד הנושאים המרכזיים של הקריקטורות שלו. האמן ביצירותיו רצה להציג את ממדיה האמיתיים של השואה ובכך למשוך את תשומת הלב הציבורית לטרגדיה זו.

שיק כבר היה אמן בעל שם באירופה, ובכל זאת זכה לפופולריות הגדולה ביותר בארה"ב. לאחר המלחמה המשיך ארתור שיק בפעילותו הפוליטית. הוא הקדיש תשומת לב רבה בתמיכתו ברעיון הקמתה של מדינת ישראל. יצר יצירה ייחודית – מגלית העצמאות של ישראל מאוירת. המהדורות שהוציא להגדה של פסח ומגילת אסתר עם איורים צבעוניים מסיפורי התנ"ך, מאירים ומעשירים אלפי בתים וספריות ברחבי העולם. ב-31 באוגוסט 1950 הוצאו בישראל שני בולי דואר שהוקדשו לראש השנה (התשי"א 5711) עם ציוריו של האמן. רבים מאספני הבולים בישראל מכירים היטב את הבולים הללו. האמן נפטר בשנת 1951 מהתקף לב בגיל 57.

מקורות מידע: