אפרים בידרמן
יצירות באדיבות בידרמן, גלריה לאמנות ישראלית כפר שמריהו
רגשותיו החמים ורחשי ליבו של העם הישראלי בשובו אל ארץ ישראל ואל הארץ המובטחת והקדושה, באו לידי ביטוי באמצעות ציורי הנוף הייחודיים שיצרו האמנים המקומיים. מראשית המאה העשרים ועד לפתח המילניום השלישי, נוצר מטען אמנותי רב עוצמה של ציורי טבע ואדמה, ציורי התקשרותו המחודשת של העם שנדד במשך אלפי שנה בארצות העולם, מנותק ממכורתו ומאדמתו. עם הקמת "בצלאל" בשנת 1906 בירושלים, התאגדו קבוצות אמנים בולטים שהחלו לעסוק באמנות ישראלית, תוך התמקדות בזירת הנוף המקומי ובמוטיבים העוסקים בזיקה לארץ על כל מאפייניה.
יוסל ברגנר - זוג נגנים בעיירה מנשה קדישמן - עדר כבשים
קבוצת אמנים משפיעים שפעלה בישראל בשנים 1948 עד 1963 כונתה "אופקים חדשים". חברי הקבוצה ביקשו להמציא שפה לאמנות הישראלית ולעודד את השפעת האמנות הבינלאומית על האמנות החזותית בישראל. אמני הקבוצה שאפו ליצור אמנות מודרנית בהשפעה אירופית ויצירת סגנון מקורי ששורשיו במציאות הישראלית.שלושת האמנים הבולטים בקבוצה והמזוהים עמה יותר מכל הם: יוסף זריצקי, יחזקאל שטרייכמן ואביגדור סטימצקי. בהעדפתם את האוניברסלי על המקומי, השפיעו חברי הקבוצה על כל הפעילות האמנותית בארץ. סגנון הציור האקספרסיבי של הקבוצה, שימש פעמים רבות מסגרת לציור בעל מאפיינים לאומיים שונים.
אלברט גולדמן - נוף 2009
השנים הבאות הביאו עליות חדשות שהגיעו בזו אחר זו. היחס אל הטבע כלל את החקלאות המתפתחת ואת המושבות הראשונות שיושבו בלב הטבע המתפתח. לצד הנופים הפראיים מתוארים שדות, חורשות חדשות, התיישבות לאורך מישור החוף וגבעות מוריקות. הציור התרחק מהנאיביות הראשונה והושפע ישירות מעולם
האמנות המערבי בציור מגוון שחדר אליו הסגנון המופשט. קבוצות של אמנים החלו להתארגן וציורי הנוף עברו תמורות ושינויים דרמטיים.
עודד פיינגרש - נוף - נמל יפו נפתלי בזם - תל אביב 1998
בעת החדשה, קיבל ציור הנוף תנופה עדכנית שיצרה התמודדויות עם סוגיות של איכות סביבה ואקולוגיה, השפעות חברתיות ופוליטיות. ההתפתחות העירונית המואצת, הישגים בתחומי הצילום ואמצעי התיעוד החדש, יצרו ציור בוגר ומדויק, ציור שופע ועתיר סגנונות ביטוי ששילב בתוכו מציאות וחלום. הישות הישראלית הפכה לחלק מן הנוף, לחלק מהמרקם של חיבור העבר והווה ולחלק מהויית התרבות והמציאות המקומית כאן ועכשיו.
משלהי המאה 20 המאוחרות ועד המאה 21 התפתחה האמנות העכשווית שהיא חשיבה ותפיסה תרבותית-בינלאומית באמנות, אדריכלות ועיצוב. אמנות זו מבטאת הלך רוח תרבותי הדוחה כל מגמה ושאיפה לאחידות ולמוחלטות ומעודד פלורליזם וסימולטניות. האמנים החדשים שפיתחו את האמנות העכשווית, דחו את הרעיון של האמן כגיבור ופנו לאפשרות של שכפול והפצת יצירות לכל העולם באופן מכני. כמו כן, אמנים רבים עסקו בציטוט של יצירות קודמות של אמנים ידועים, לדוגמה שימוש בציורים של פיקאסו בשינוי קל ושינויים אירוניים בתמונת המונה ליזה וכו'. בכוונתה של אמנות זו לעורר טלטלה, לחדש ולהעשיר תבניות מחשבה ואופני ראייה שונים. היא משלבת כלים וחומרים שונים. לעתים היא כוללת דברים שאנשים רואים כלא-מוסריים או כטאבו.
מכאן התפתח המושג שבאמנות הכל אפשרי.
