אני חובב אספנות נלהב כבר כמעט שני עשורים. עסקתי באיסוף מטבעות, שטרות ועוד. את המאמר הזה בחרתי להקדיש לאחד הנושאים החביבים עליי במיוחד - נושא אמצעי התשלום. אספנות אמצעי תשלום היא מאתגרת ומעניינת במיוחד. כל פריט עשוי להתברר כייחודי וכיחיד במינו. כל פריט טומן בחובו פיסת היסטוריה, סיפור על תקופה, על מקום, על בני אדם, על מצב כלכלי או פוליטי בנקודת זמן מסוימת במקום מסוים. אמנם ישנן סדרות שלמות של אמצעי תשלום, אך לרוב נתקלים בפריטים בודדים הראויים למחקר ולהתייחסות נפרדת. כדי להבין את ההקשר ההיסטורי, נדרשים מחקר והעמקה על התקופה בה הונפקו. תחום אספנות אמצעי התשלום הוא תחום בו קיים מחסור במחקר, בספרות ובידע קודמים, מה שהופך אותו למעניין במיוחד. עבורי, הוא אינו עוסק רק באתגר שבהשגת הפריט שחסר באוסף ובסימונו במקום המתאים בקטלוג, ואינו מספק רק את הריגוש שבעשיית עסקה מוצלחת או בהשגת הפריט במחיר מציאה, אלא הוא עוסק בגילויים חדשים, בחשיפת פרטים היסטוריים שאבדו אי שם בעבר, ובתחושה שאתה הראשון שהצליח לעשות זאת! כל אלו הם שמייחדים, בעיניי, את אספנות אמצעי התשלום מענפי אספנות אחרים, כמו, לדוגמה, אספנות מטבעות או אספנות שטרות. כשעוסקים בתחום אספנות אמצעי התשלום, השאלה הראשונה שעולה היא כיצד הם מוגדרים. שאלות מתבקשות נוספות הן מי הנפיק את האמצעים ומדוע. שאלות אלו די מורכבות, אך אנסה לספק להן מענה קצר בשורות הבאות. תחילה, נגדיר מהו אמצעי תשלום - זהו תחליף למטבע המקומי, שמונפק על-ידי גורם בשוק הפרטי, בניגוד לכסף קלאסי, המונפק על-ידי המדינה. אמצעי התשלום משמש עבור רכישת סחורות, ותוקפו מוגבל לתחום העיסוק של הגורם המנפיק. לרוב, אמצעי התשלום יישאו את ערך המטבע המצוי בשימוש באותה תקופה, או לחלופין, יוצמדו ליחידות הסחורה של בית העסק.אמצעי התשלום יכולים להיות מיוצרים מחומרים שונים - מנייר, ממתכת או מפלסטיק, ויכולים לבוא בצורות גיאומטריות שונות. עם זאת, לרוב יהיו אלה פתקים העשויים מנייר. מאפיין חשוב של אמצעי התשלום הוא האפשרות לעשות בהם שימוש חוזר. בעל עסק יכול להשיב למחזור את אמצעי התשלום שהתקבלו מלקוחותיו, ולקוחות אחרים עשויים להשתמש בהם שוב לקניית סחורות באותו בית עסק. בולי דואר, לדוגמה, אינם ניתנים לשימוש חוזר, ואינם מהווים אמצעי תשלום. כך גם צ‘קים – לרוב. עם זאת, בתקופת מלחמת העולם הראשונה, מוכר שימוש חוזר בצ‘קים שהונפקו על ידי בנק אנגלו-פלשתינה. לצ‘קים אלו היה ערך קבוע והם שימשו כתחליף למטבע מקומי.
מדוע מונפקים אמצעי תשלום? קיימות לכך מספר סיבות, רובן ככולן כלכליות. ראשית, מדובר במעין עסקת הלוואה - בעל העסק מוכר לציבור הרחב ”אמצעי תשלום פרטיים“ במחיר הנמוך משוויים, למעשה הלקוחות מקבלים הנחה בבית העסק. בתמורה, בעל העסק מקבל לידיו סכום גדול ומידי שיכול לשמש אותו לצורך פיתוח עסקיו, ובאותה הזדמנות זוכה בקהל לקוחות נאמן המחויב לממש את אמצעי התשלום בבית העסק שלו. שנית, בעל העסק נהנה מרווח סמוי נוסף, מאמצעי תשלום שלא מומשו, עקב תפוגת תוקף או עקב אבדה. כתחליף למטבע המקומי.
לאמצעי התשלום היה תפקיד חשוב בתקופות של חוסר יציבות כלכלית, כדוגמת תקופות מלחמות או בתקופות של אינפלציה חדה. בתקופות אלו של חוסר יציבות קיים מחסור במטבע קטן - ”חוסר בפרט“ הנחוץ למתן עודף ממטבע או שטר כסף שערכו גדול יותר. דוגמה טובה לכך הייתה שימוש שנעשה בתקופת המנדט הבריטי ועד אמצע שנות החמישים בכרטיסי אוטובוס של חברות שונות כתחליף לעודף.
בנוסף, על חלק מאמצעי התשלום היה מצוין במפורש סוג הסחורה, כדוגמת לחם ,חלב ,קרח או בננות. באמצעותם ניתן היה לרכוש את המוצרים ללא תלות במחירם בעת הרכישה, ובכך למעשה הם היוו מעין הגנה מפני אינפלציית מחירים חדה. כמו כן, בתי עסק שנהנו מאמון הציבור והנפיקו אמצעי תשלום, תרמו ליציבות הכלכלית בעתות משבר, כי הלקוחות סמכו על כך שהאמצעים יכובדו בכל עת ללא תלות במחירים ובמצב.
לאחר שנות איסוף רבות הבנתי שהגיע זמן לקטלג את אמצעי תשלום הרבים הידועים לי ולחברי לתחום האספנות, הספר היחיד שהיה ידוע בתחום הוא של סילביה הפנר ז"ל שהודפס בסוף שנות השבעים של מאה הקודמת בארה"ב ושימש דורות רבים של אספנים בארץ ובעולם, איך הספר הזה כלל מידע דיי מצומצם בנושא אמצעי תשלום ישראלים, תמונות של הפריטים היו בשחור לבן, הספר ריכז נושאים רבים בתחום הנומיסמטיקה הישראלית היה מעולה לתקופה של שנות השבעים או שמונים בלבד, כך שהוצעה של ספר המרכז בתוכו מידע רב ועדכני בנושא אמצעי תשלום היה הכרחי עבורי. בינואר 2019 ראה אור ספרי הראשון בתחום הנומיסמטיקה: "קטלוג פתקאות אמצעי תשלום מנייר בישראל". בקטלוג רוכזו וקוטלגו כ-1700 פריטים מימי האימפריה העות'מנית ועד אמצע שנות השמונים של המאה הקודמת, כאשר כל פתקה מוצגת בגודל ובצבעים אמתיים. לכל פתקה הוצג מחיר או לחלופין, ניתנה הערכה של מידת הנדירות. הספר הודפס בכריכה קשה וכלל 282 עמודים בצבע מלא על נייר כרומו, הודפסו ונמכרו כ-150 עותקים בלבד. על העיצוב עמל וטרח אלכסנדר בוגט.
דוגמאות של אמצעי תשלום המופיעים בספר:
• פתקה של מועצת פתח-תקוה עם חתימה של שלמה שטמפפר שהיה לראש העיר הראשון של פתח -תקוה על סך 50 מיל משנות השלושים של מאה הקודמת ששימשה למסחר בגבולות המועצה.
• שובר לתשלום מסי העירית תל-אביב משנת 1948 ששימש לתשלום מסים והיה כתחליף לשטרות כסף באזור תל-אביב.
• פתקה של חברה המשביר בע"מ על סך 1 גרוש מצרי משנות 1916-1927, שימשה כתחליף כסף בחנויות החברה.
• פתקה של חברת תחבורה א.ש.ד. על סך 5 פרוטה ששימשה לתשלום על הנסיעה או כתרומה למגן דוד אדום בתחילת שנות החמישים.
ספר ריכז פתקאות תשלום מהתחומים הבאים: עיריות ומעצות, חניות, חברות עסקיות, מסעדות, כוחות בטחון, מוסדות צדקה, דמי רפואה, תחבורה, אגודות שיתופיות, משקים ומושבים. לצערי הרב אמצעי תשלום של קיבוצים לא נכנסו לספר הראשון בגלל מספר סיבות ולכן בשנה הבאה מתוכננת הדפסה של ספר נוסף בנושא פתקאות קיבוצים. עד היום נאסף מידע על 174 קיבוצים שונים שהדפיסו כסף קיבוצי במהלך שנות קיומם, בספר אתאר ואראה סוגים שונים של כסף קיבוצי ואת נדירותם, כמו כן אוסיף כמה מילים על כל קיבוץ או קבוצה שיתופית המתארות את קבוצת המקימים, תאריך הקמת ישוב ומיקומו הגאוגרפי.
מספר דוגמאות של אמצעי תשלום מקיבוצים שונים שיופיעו בספר הבאה:
• דגניה א' תלוש בערך של 10 אגורות
• קבוץ בור חיל – תלוש של תקציב הלבשה והנעלה על סך 10 לירות ישראליות.
• קבוץ רמת-יוחנן – תלוש לקניית סיגריות על סך 10 לירות ישראליות
תגובות