בספטמבר האחרון צוינו 70 שנה לפטירתו של האמן ומאייר הספרים המפורסם ארתור שיק. היום שמו מוזכר רק לעתים רחוקות, לכן אני רוצה לספר לכם קצת על האמן המפורסם הזה ממוצא פולני-יהודי. נודע לי על ארתור שיק לגמרי במקרה. מהתפעלות גבורתו של יוסף טרומפלדור, והרצון ללמוד עליו יותר, רכשתי את הספר "החלוץ, המסע החדש" (תרגום מרוסית). עניין אותי האיור שעל גבי כריכת הספר, המציג קומפוזיציה צבעונית מרובת דמויות, עם הכיתוב מתחת "תל-חי". ניתן לראות שמתנהל מאבק עז, יש פצועים, ובמרכז בולטת דמות המפקד - יוסף טרומפלדור. זהו הקרב האחרון שלו. האיור צבעוני, בהיר ובו כל פרט מעובד בקפידה. בתום קריאת הספר, גליתי שמי שהיה אחראי על האיורים בספר הוא ארתור שיק, מי שעבד בעיקר כמאייר ספרים וקריקטוריסט פוליטי.
איוריו שלו נבדלו בבהירות של הצבעים ובוצעו באופן מסורתי בציורים מימי הביניים בעיקר בספרי כתב-יד. על עבודתו נכתבו מספר מאמרים מעניינים. עבודותיו שמורות בארה"ב ובכמה מדינות באירופה. שמו נכנס להיסטוריה כאמן פוליטי הידוע בקריקטורות האנטי-פשיסטיות שלו במהלך מלחמת העולם השנייה. אמן יהודי, לוחם אנטי-פשיסטי, מתבודד – במילים אלו ניתן לתאר את האמן היוצא מן הכלל הזה, אשר קרא תיגר על מנהיגי הקואליציה ההיטלרית עם הקריקטורות שלו, והנשק העיקרי שלו היה מכחול וצבעים.
ארתור שיק נולד ב-1894 למשפחה יהודית אמידה בעיר לודז' הפולנית, שהייתה שייכת באותה תקופה לרוסיה (במאה ה-19 פולין חולקה לשלושה חלקים בין אוסטריה, פרוסיה ורוסיה).מאז הילדות הילד אהב לצייר ובגיל 15 החליט אביו לשלוח אותו לפריז ללמוד אמנות. לאחר ארבע שנים חזר והמשיך את לימודיו בעיר קרקוב. בשנת 1914 ארתור שיק נשלח כחלק מקבוצת סטודנטים פולנית-יהודית לפלשתינה. למסע הזה הייתה השפעה רבה על האמן הצעיר. כאן הוא ראה את העבודה הקשה של המתיישבים היהודים, שמטרתם הייתה תחייתה של מדינת היהודים. זה השפיע על עבודתו והנושאים העיקריים הפכו להיות על נושאים יהודיים. באותה שנה החלה מלחמת העולם הראשונה ובעקבות כך הטיול בפלשתינה נאלץ להיפסק. ארתור גויס לצבא הרוסי. לאחר מכן בשנים 1919 - 1920 השתתף במלחמה הפולנית-סובייטית, רק הפעם כבר במסגרת הצבא הפולני. ב-1921 שיק ומשפחתו (ב-1916 התחתן עם יוליה יוקרמן, שנה לאחר מכן נולד בנו ג'ורג', ובשנת 1922 בתו אלכסנדרה) חזרו לפריז, שם שהו עד 1933. כאן האמן, שלא כמו באיורים הקודמים, שבהם הציורים נעשו בנוצה, אייר ספרים בצבע, תוך ניתנת דגש על כל פרט ופרט בציור. בשנת 1937 עבר ללונדון, ואז ב-1940 לזמן קצר לקנדה ולאחר מכן לארצות הברית למגורי קבע. כמובן שכיהודי, הנלחם בפשיזם בעזרת הקריקטורות הרבות שיצר, נאלץ ארתור שיק לעזוב את אירופה שסועת המלחמה, אשר בה נותרים אמו וקרובי משפחתו. בשנת 1943 קיבל האמן ידיעה על מות אמו בגטו לודז'. מרגע זה ואילך הפכה השואה לאחד הנושאים המרכזיים של הקריקטורות שלו. האמן ביצירותיו רצה להציג את ממדיה האמיתיים של השואה ובכך למשוך את תשומת הלב הציבורית לטרגדיה זו.
שיק כבר היה אמן בעל שם באירופה, ובכל זאת זכה לפופולריות הגדולה ביותר בארה"ב. לאחר המלחמה המשיך ארתור שיק בפעילותו הפוליטית. הוא הקדיש תשומת לב רבה בתמיכתו ברעיון הקמתה של מדינת ישראל. יצר יצירה ייחודית – מגלית העצמאות של ישראל מאוירת. המהדורות שהוציא להגדה של פסח ומגילת אסתר עם איורים צבעוניים מסיפורי התנ"ך, מאירים ומעשירים אלפי בתים וספריות ברחבי העולם. ב-31 באוגוסט 1950 הוצאו בישראל שני בולי דואר שהוקדשו לראש השנה (התשי"א 5711) עם ציוריו של האמן. רבים מאספני הבולים בישראל מכירים היטב את הבולים הללו. האמן נפטר בשנת 1951 מהתקף לב בגיל 57.
מקורות מידע:
https://he.wikipedia.org/wiki/ארתור_שיק ארתור שיק ויקיפדיה.
א. לגודוך וד. לוסבה "החלוץ, המסע החדש". בית ההוצאות "קוקטבל", פאודוסיה - מוסקבה, 2012.
אלכסנדר בוגט
האמן בעל השם העולמי ממוצא יהודי – מארק שאגאל נולד ב-1887 ברוסיה הצארית בעיר ויטבסק (כיום בלארוס). הוא נפטר בשנת 1985 בסן-פול-דה-ואנס בחבל פרובאנס שבדרום מזרח צרפת. שאגאל היה אמן רוסי, בלארוסי וצרפתי, אולם את מרבית חייו הוא חי בצרפת. כישרונו שילב לא רק אמנות, אלא גם פואמה. אודות חייו ויצירתיותו של שאגאל ניתן למצוא באין ספור פרסומים ומאמרים, כולל מספר חיבורים מאת האמן עצמו, "מלאך מעל הגגות", "העולם שלי. האוטוביוגרפיה הראשונה של שאגאל. זיכרונות. ראיון", "על אמנות ותרבות" ו-"חיי". אותי עניין הקשר של האמן עם ארץ ישראל, ביקוריו הראשונים והאחרונים, השפעת הרשמים שהתקבלו על עבודותיו והיצירות המונומנטליות שנוצרו בישראל. בזיכרונותיו והרהוריו על אמנות, מתוך "על אמנות ותרבות", מספר שאגאל אודות פגישתו עם חיים נחמן ביאליק בברלין, על היכרותם ואיך בשנת 1931 הוא ומשפחתו יחד עם ביאליק הפליגו על אוניית קיטור לארץ ישראל. כך הוא כותב: "אני מציץ בהתרגשות למרחוק, מביט לשמיים, ואז לים – מחכה, האם הארץ המובטחת תופיע באופק...". זה היה ביקורו הראשון בארץ הקודש. ההיכרות והצעדים הראשונים בארץ ישראל עם ביאליק כמובן הותירו רושם בל יימחה אצל האמן, לימים שאגאל נזכר בביאליק כך: "הוא כמובן ענק, אין לו אח ורע ועבור היהודים הוא תמיד יהיה כזה. אמנים ומשוררים אמיתיים מוכנים לשרוף את עצמם למען העם ומצפים בתמורה רק לדבר אחד: אהבה...". אחת הסיבות לביקורו של מארק שאגאל בארץ ישראל הייתה ההזמנה של מאיר דיזנגוף - ראש העיר הראשון של תל אביב. דיזנגוף הציע לאמן לעמוד בראש הוועדה להקמת מוזיאון לאמנות בארץ ישראל. עם זאת, ממספר סיבות שאגאל לא הצליח לבצע פרויקט זה ומוזיאון לאמנות בתל אביב הוקם בלעדיו. הוא לא הגיע לפתיחה, אך בשנת 1933 תרם למוזיאון שתיים מיצירותיו.
ההכרות עם ירושלים וכל המקומות הקדושים בה, עוררו את השראת האמן בשובו לצרפת להתחיל לאייר את התנ"ך. שאגאל כתב: "הגעתי לארץ-ישראל כדי לבדוק רעיונות מסוימים, באתי ללא מצלמה, אפילו ללא מכחול. אין לי תיעוד, אין לי רשמים של תייר, ובכל זאת אני שמח שהייתי שם. מכל מקום נוהרים אל הכותל-המערבי יהודים מזוקנים לבושי גלימות צהובות, אדומות וכחולות, כובעי-פרווה לראשיהם. אין עוד מקום שתראה בו ייאוש כה רב ושימחה כה רבה; אין עוד מקום שתהיה בו מזועזע כל-כך, אך גם מאושר כל-כך לנוכח האבנים והאבק בן אלף השנים – בירושלים, בצפת, בהרים שבאדמתם טמונים נביאים על גבי נביאים".
רבות מיצירותיו בנושא התנ"כי נמצאות במוזיאון מארק שאגאל בניס, המכונה "המסר התנ"כי". הוא לא ראה עצמו כאדם דתי, לא שמר מסורת, אבל הוא תמיד נמשך לסיפורים מהתורה הקדושה, אשר אותם וודאי ספג עוד בילדותו. הוא אמר: "...שזה המקור הגדול ביותר לשירה לכל הזמנים..."
הביקור השני של האמן המפורסם היה בשנת 1951, אך הפעם כבר למדינת ישראל. שאגאל הגיע לפתיחת התערוכה הניידת הגדולה הראשונה שלו בישראל. פתיחת התערוכה התקיימה באולם התצוגה בבצלאל. בנאום הפתיחה מארק שאגאל הביע הכרת תודה עמוקה לעם, לממשלה ולמדינה על ההזדמנות לבוא ולהציג את האמנות שלו בתקופת לידתה של מדינה חדשה. בנאומו ציין האמן: "על האקדמיה היהודית שלנו למצוא תשובה בלב העם היהודי ולהתמזג עם העבר והעתיד שלנו".
בשנת 1962, בהזמנת מדינת ישראל, שאגאל יוצר את יצירת המופת המונומנטליות שלו. זוהי סדרה של חלונות, ויטראז'ים "שתים עשר שבטי ישראל" שהותקנו בבית הכנסת של בית החולים הדסה בירושלים. ובשנת 1964 הושלמה עבודת העיצוב של בניין הכנסת החדש עם טריפטיכון (יצירת אמנות המורכבת משלושה חלקים) של שטיחי קיר ופסיפסים.
בשנת 1969 הונפק בישראל בול "דוד המלך" המבוסס על הציור המקראי של מארק שאגאל, מעצב הבול הוא מורדכי קרופ. ובשנת 1973 הונפקה סדרת בולי דואר "חלונות שאגאל" המורכבת משני חלקים, שישה בולים בכל חלק. הבולים מציגים את הויטראז'ים של מארק שאגאל בבית הכנסת של המרכז הרפואי הדסה.
בשנת 1991 החברה הישראלית למדליות ולמטבעות (לשעבר החברה הממשלתית למדליות ולמטבעות) הנפיקה את המדליה "מארק שאגאל – דוד המלך".
פני המדליה:
ליתוגרפיה צבעונית של דוד המלך מנגן בכינור ורוקד, שזהו קטע מציורו של שאגאל "הכניסה לירושלים" מתוך שטיח הקיר המפאר את "טרקלין שאגאל" במשכן הכנסת בירושלים. מסביב לליתוגרפיה דימויים מאותו הציור בתבליט והכיתוב "דוד המלך" בעברית ובאנגלית.
גב המדליה:
מוצגת מנורת שבעת הקנים, שזהו קטע מפסיפס הקיר של שאגאל ב-"טרקלין שאגאל" בכנסת והחתימה של שאגאל.
המדליות שהונפקו היו עשויות זהב, כסף וטומבק.
מקורות מידע:
אינגו פ. ואלתר, ריינר מצגר. (1994). מארק שאגאל, בנדיקט טאשן וסטימצקי (מהדורה עברית).
Marc Chagall on Art and Culture, Introduced and annotated by Benjamin Harshav, translated by Benjamin and Barbara Harshav, 225 pp., Stanford: Stanford University Press, 2003. [English]
זאב בוגט
יצחק איליץ' לויתן גדול אמני ציורי הנוף הרוסי, יצירתיות אשר הצטיינה לא רק בין אמנים רוסים, אלא גם בקרב אמני ציור נוף אירופאיים של המאה-19. לויתן נולד במשפחה יהודית גדולה ב-30 באוגוסט בשנת 1860 בעיירה הליטאית קיבארט שליד תחנת הרכבת. כבר מילדותו האמן חיי במצוקה, לא תמיד הייתה לו האפשרות לשלם עבור לימודיו, רק במחיר של עבודה קשה, ממקום של חוסר ובכוח הכישרון הוא השיג הצלחה והכרה בעבודתו.מצב חסר האונים שבו שההו יהודי רוסיה הצארית, רק הקשה על מסלול חייו של האמן.פעמיים הוא פונה ממוסקבה, פעם כסטודנט בשנת 1879, וב-1892 כבר בתור צייר נוף מצטיין ומפורסם.יצירותיו "מרץ" (1895) ו-"אגם רוסיה" (1900) - מעוררות תחושות פואטיות ועליזות, וב-"על שלום נצחי" (1893-1894) יש דימוי של עצב, סבל וצער.הציור שלו "במערבולת" (1892) מעורר תחושת דאגה, הרגשה של סכנה. לויתן שהיה צייר "נווד" (נוודים הכוונה לקבוצת אמנים בעלי מגמת אמנות ראליסטית)לאורך חייו הקצרים, אך מלאי יצירתיות הצליח באמצעות ציוריו להציג את גדולתו ויופיו של הנוף הרוסי, ולהעביר בצורה העדינה ביותר את מצבו של הטבע. בתחילת המאה ה-20 הוצאות לאור רבות של גלויות ברוסיה השתמשו בצורה מוצלחת בעותקים של ציורים מתוך הגלריות הרוסיות במוצרי הדפוס שלהם. הגלויות המוצלחות במיוחד היו אלו שנעשה בן שימוש עם ציוריו של יצחק לויתן.בתקופה הסובייטית הונפקו גם גלויות שעליהן הודפסו ציוריו של האמן.
בשנת 1950 בברית המועצות הונפקו שני בולים לציון 50 שנה למותו של צייר הנוף המוצלח לויתן.
על בול אחד מופיע הציור "סתיו מוזהב" (1895), ועל הבול השני דיוקנו של לויתן על פי ציורו של ולנטין סרוב. ב-1960 הונפק בול שהוקדש לציון מאה שנה לאמן.על גבי הבול מופיע ציור הנוף של לויתן "מרץ" (1985), ובנוסף הונפקה מדליית זכרון שולחנית לכבוד המאורע.
אוסף גלויות מתחילת המאה ה-20 עם ציוריו של לויתן:
מקורות מידע:
א.א. פדורוב-דוידוב "יצחק איליץ' לויתן. חיים ויצירתיות. 1860-1900." הוצאת "האמנות", מוסקבה, 1976.
מבט על אור ואש במעגל החיים-חגים היהודי
האש והאור נמצאים במרכזה של התרבות היהודית והם מופיעים במרכזם של טקסים חילוניים ודתיים: משולחן השבת, נרות השבת ונר ההבדלה, דרך סמלי החגים ועד הלהבה המסמלת את נשמתו של אדם בנרות הזיכרון. ביום שלישי ה-16 באפריל תפתח במוזאון לתרבות הפלשתים ע"ש קורין ממן התערוכה "בורא מאורי האש" הבוחנת את השימוש באור ואש במחזור החיים-החגים היהודי ונוגעת בסוגיות של הארה פיזית ורוחנית בתרבות היהודית.
בתערוכה מוצגים כ-100 פריטים, החל מנרות שמן עתיקים באדיבות רשות העתיקות, דרך פריטים מסורתיים עם סיפורים אישיים ועד מוצגים אמנותיים עכשוויים וקונספטואליים. בין הפריטים: מחזיק לנר הבדלה מגרמניה מהמאה ה-18, באדיבות היכל שלמה; תצלומים מארכיון בית התפוצות וביניהם תיעוד נשים מדליקות נרות שבת בבית כנסת ארעי מ-1989; פריטים אישיים כזוג פמוטים מתקופת מלה"ע הראשונה שהוטמנו בחצר הבית, פמוטים מזעריים לנשיאה בכיס ומפית שבת רקומה עם נרות ממקדוניה שהוסתרה בשואה.
גם הסיפור המקראי אודות בריאת העולם מתחיל בהפרדה בין חושך לאור: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: יְהִי אוֹר, וַיְהִי־אוֹר", וביצירת המאורות - השמש והירח - המאפשרים אוריינטציה במרחב ובזמן: "וְהָי֤וּ לְאֹתֹת֙ וּלְמ֣וֹעֲדִ֔ים וּלְיָמִ֖ים וְשָׁנִֽים". בהיסטוריה של התפתחות האדם נחשבת נקודת הזמן בה הוא גילה את האש והחל לביית אותה כנקודת מפתח ביצירתה של תרבות.
מהתערוכה: חנוכיות 
מהתערוכה: מכבי נרות - המאה ה-19, נחושות, ברזל, זהבה כנען
אתר המוזאון: www.phcm.co.il בפייסבוק: המוזאון לתרבות הפלשתים
בחול המועד פסח (21-25/4) : כניסה ללא תשלום בחסות בנק הפועלים
אהבתם את התוכן? מוזמנים להירשם לקבלת עדכונים בדוא"ל
במהלך חג חנוכה השנה התקיימה תערוכה קבוצתית "אור גדול" של אמני אשדוד, בבית אריה קלנג - אשדוד. אוצר התערוכה: ערן ליטוין
חג החנוכה, המכונה גם חג האורים והאור, הוא הזדמנות לבחון את המושג אור כמושג פנימי ורוחני באמנות העכשווית של אמני אשדוד.
העיסוק והשימוש באור קיים באמנות החזותית מאז שהאדם החל ליצור. במובן הפיסי האור מופיע כדימוי וכחומר. תיאור האור נוכח בהתייחסות הרנסנסית לציור כְּחַלוֹן למציאות שהגיעה לשיאה בדרמה הברוקית שהגיע אחריו. מאוחר יותר, לאור מקום חשוב בתפיסה האמנותית עם יציאת האמנים מהסטודיו, והוא מהווה אלמנט משמעותי ביצירה האימפרסיוניסטית.
האור אינו מהווה רק יסוד פיזי באמנות כי אם פעמים רבות הינו אלמנט מטאפיזי; זהו אור סמלי המסמל את הטוב, את הדעת, את האלוהות, את החיים. האור הרוחני נמצא בתרבויות ומסורות רבות – הוא מופיע בשלוש הדתות המונותאיסטיות אך הוא גם נוכח בהארה הבודהיסטית. בתרבות היהודית מופיע האור כ"אור החיים" הנזכר בתהילים, וכאור אלוהי, כמו זה שקרן מפניו של משה כשירד מהר סיני. בתרבות הארצישראלית מקבל האור משמעויות ציוניות לאומיות כפי שניתן לראות ב"מאי היהודי" של הצייר א.מ. ליליין. לעיתים קרובות אמנים משתמשים באור כאלמנט דואלי של חומריות ורוחניות.
מתחילת האנושות, מחפש האדם את האור. התערוכה "אור גדול", מבקשת מאמני אשדוד להתבונן אל תוך עצמם כדי לתת ביטוי אמנותי לאור הפנימי המניע אותם בחיים. זו התבוננות רגשית אל המקומות העמוקים ביותר של הנפש והיא דורשת מהאמן כנות גדולה.
אוצר התערוכה: ערן ליטוין
בתאריך 26.04.18 נפתחה תערוכת אמנות קבוצתית חדשה לרגל 70 שנה למדינת ישראל. התערוכה מיוצגת ע"י אגודת אמני אשדוד. בתערוכה משתתפים כ-65 אמנים, ציירים, פסלים וצלמים אשר כל אחד מהם מבטא את ערך המדינה מנקודת מבט אישית. בתערוכה קיים גיוון רחב מבחינת הסגנונות, מה שגרום לתערוכה להיות מעניינת וליצור סביבה שיח אודות מדינת ישראל ושגשוגה במשך 70 שנות קיומה. 
היצירות בתערוכה מאוד צבעוניות ומופיעים בהם מוטיבים יהודיים וישראליים רבים, כמו למשל מגן דוד, מנורה, דגל ישראל ועוד. בשלל הציורים והתמונות המוצגים בתערוכה ניתן לראות סצנות תנ"כיות, נופים ארצישראליים, מקומות שונים בארץ, מאורעות היסטוריים אשר התרחשו בישראל, אנשים החיים במדינה, אישים ישראלים מפורסמים ובעצם כל מציג חושף בפנינו איך מדינת ישראל משתקפת בעולמו של האמן.
התערוכה תהיה פתוחה עד 31.05.18 בגלריית "דואט" אשדוד, קניון עופר לב אשדוד.
שעות פתיחת הגלריה: 08:00 – 16:00, ימים א' - ה'.
אוצר התערוכה: ראובן כהן
http://bogatart.co.il/index.php/art/18-art-articles-general#sigFreeId497756eb71
סבטלנה גורביץ' – תערוכה ראשונה בארץ. מציירת מהילדות וסיימה ב"ס לאמנויות ומכללת אמנות ברוסיה. עוסקת באמנות בסגנונות שונים: ציור, פיסול, אמנות דקורטיבית. הציורים שלה שמוצגות בתערוכה הם בסגנון נאיבי-איקונוגראפי. סגנון הציור שלה מעניין באידאליות שלו, ציריה כמו מהגדה, מהדמיון, מהחלומות שלנו. יש בציורים שלה גם צחוק וגם חוכמה ושכל חד. מבט עיניים של הדמויות - זה העיקר בעבודות של סבטלנה גורביץ': אנושי, עמוק, מלא חיים ונשמה. 
נדי בית תלמי – ציירת מנעוריה, לקחה הרבה פרסים של מקומות 1 ו-2 בתחרויות אמנות והשתתפה בתערוכות כאן, בארצנו וגם בחו"ל. אמנית רב-גונית ורב-כיוונית: פיסול מקרמיקה, חיתוכי עץ, הולוגרפיה, תחריטים, הדפסים ועבודות משולבות. סגנון העבודות שמוצגות בתערוכה, דומה לפוביזם (FAUVISM) – "פראי" (מצרפתית), שבו בעיקר עובדים צבע וצורה. הזרם הפוביסטי התחיל האמן הצרפתי אנרי מאטיס בתחילת המאה ה-20. בעבודותיה של נדי בית תלמי אפשר לראות צבעים חזקים ובוהקים וצורות שונות וגדולות, וכך כוחה הפנימי מפרץ ומוצא לו את ביטויו. נדי משתמשת בצבע אקריליק. התערוכה תימשך עד 10/12/2017. הכניסה חופשית!
תמונות מפתיחת התערוכה:
http://bogatart.co.il/index.php/art/18-art-articles-general#sigFreeId15cb5e3e43
אירינה פריימן סוקול
הנפשות הפועלות הן התפקידים במחזה התיאטרלי. אך אם במחזה משחקים את החיים על הבמה, הנפשות הפועלות מהוות הדמויות שמדברות על החיים. אנחנו רק מציצים מאחוריהן על הבמה, ואודות לכך מגלים לעצמנו את עולמן. כך גם אנשים אחרים מגלים לעצמם את עולמנו, לכשחיים את מחזה החיים יחד אתנו. וויליאם שייקספיר אמר:
"כל העולם במה
וכל הגברים והנשים רק שחקנים
כולם כניסות ויציאות להם
ואדם אחד בזמנו משחק בחלקים רבים ..."
אנחנו הם שחקנים במחזה, אשר נקרא "החיים". לכל שחקן יש האופי, הסיפור והיעוד שלו במחזה. בתערוכה שנקראת "הנפשות הפועלות" מוצגות עבודות עם דמויות אנושיות ודיוקנים של שחקני חיינו – אנשים פשוטים וחשובים. אפשר לראות בהם את ההיסטוריה, את האופי, כמו שאתם יכולים לראות את זה בעיני המקורבים והמסובבים שלכם. תשוו את עצמכם עם הדמויות בציורים, דברו איתן בלב, גלו משהו שדומה בינכם והדמות מהציור תדבר בשבילכם.
בתערוכה מוצגות עבודות של שתי הציירות: סבטלנה גורביץ' ונדי בית תלמי. כל תמונה משדרת את האופי הפנימי של האמניות עצמן, "הבמאיות" של דמויותיהן, אשר הן יוצרות תוך כדי כתיבת "העלילה", "המחזה", ו"הסצנה" על בד בעזרת הצבעים.
הפתיחה החגיגית של התערוכה-היריד תתקיים בתאריך 9/11/2017, בשעה 19:30, בגלריה בהיכל התרבות מודיעין-מכבים-רעות עם השתתפות האמנים, האוצרת והקהל המוזמן ובכיבוד קל.
הכניסה חופשית!
מחכים לכם להיות אורחינו!
מידע על האוצרת: אירינה פריימן-סוקול, בעלת תואר שני בחוג
למוזיאולוגיה ואוצרות, אוניברסיטת תל אביב, פקולטה לאומנויות.
סייעה בהקמת התערוכות במוזיאונים (בית התפוצות, בית התנ"ך
וכו'), אוצרת תערוכות בארץ.
פרמן שלמה, יו"ר אגודת אמני אשדוד
ביום חמישי 19.10.2017 בשעה 19:30 תיפתח בגלריה "דואט" בקניון "עופר לב אשדוד" תערוכת "יחד".
אוצרת התערוכה: מירי גרינבאום.
"יחד" היא תערוכה קבוצתית של אמני אשדוד אשר התקבלו לשורות האגודה בשנת 2017 .
מידי שנה, כחלק ממסורת ארוכת שנים, עורכת אגודת אמני אשדוד תערוכה לכבוד האמנים אשר התקבלו באותה שנה לשורותיה. השנה יציגו בתערוכה 33 אמנים – עולם ומלואו של יצירות ייחודיות בציור ופיסול.
מטרת התערוכה להביא לידי ביטוי מצד אחד את קולם האישי של האמנים תוך כדי שהיא פורשת מנעד רחב של אופני יצירה ותפישות אומנותיות מגוונות ומצד שני לחזק קולם המשותף של אמני אשדוד וליצור מצע דינאמי ומפרה לחילופי רעיונות אמנותיים. "יחד" היא תערוכה מגוונת ועשירה הפותחת צוהר לגוון הפנימי של כל אמן, למקורות יצירתו ולדרכו האמנותית.
כל יצירה משקפת את תמצית עולמו, הווייתו וחייו של האמן אשר הצליח לנסח בחומר, בדימוי, בצבע ובקו את השקפת עולמו. תמצאו בה מגוון רחב של סגנונות וגישות אמנותיות והן שימוש בטכניקות שונות, עושר בצבעים ובצורות.
וויליאם פולקנר אמר "מטרתו של כל אמן היא לעצור רגש חי באמצעים מלאכותיים לקבע אותו כך שמאה שנה מאוחר יותר, כאשר זר יתבונן בו, הרגש אותו עצר האמן יתעורר לחיים" המבקרים בתערוכה ייגלו בכניסתם לגלריה את אותו רגששכל אחד מהאמנים עצר ביצירתו.
האמנים המשתתפים בתערוכה: אוזנה סוזי, אורלב ילנה, אוקרט רחל, אטיאס ציונה, אלקין אנה, אמסלם ג'ורג'ט, ברימן אלבירה, גולד יוליה, גואטה דניאלה, דוביצקי אנה, הזיזה גי, הירשפלד ענבר, זולטי ציפי, זסלבסקי דניאל, יעקובי בנימין\ כהן סבין, כספית לינדה, לוי יעל, לורן אליזבט, מירושניק מרק, מלכה עליזה, מושינסקי רינה, נתן יעל, סויסה אבנר, עוגן יראת מזל, פוגל שוש, פפירבוך שרית, פקין ילנה, צדקה יעל, צ'וני אנסטסיה, קררן אור ריקי, שלח מאיר, שמעוני אלכס.
אוצרת התערוכה: מירי גרינבאום.
התערוכה בחסות:
עוד מעט אנו נחגוג את חגי תשרי הבאים וקרבים, ואת פניהם פוגשת התערוכה "שערי גלות". נושא התערוכה הוא אמנות יודאיקה ובה מוצגות יצירותיו של האמן בוריס דוברוב ביחד עם יצירותיהם של אמנים מוכשרים נוספים. התערוכה נפתחה בתאריך 14.09.17 בבית האמנים ע"ש אריה קלנג אשדוד, והיא תהיה פתוחה עד 30.12.17.
התערוכה לוקחת אותנו למסע אל העבר, להווי הכפרי היהודי במזרח אירופה, לשטעטל (עיירה יהודית) של המאה ה-19. התבוננות בעבודות המוצגות בתערוכה חושפות בעייני המביט את סגנון החיים של אותם יהודים, איך הם חגגו את החגים, באלו מקצועות הם עסקו למחייתם, איך התנהגו וכל זה כאשר האנטישמיות והשנאה מרחפת על ראשיים באופן תמידי.
לחובבי האמנות התערוכה תסב סיפוק רב, ולחובבי היודאיקה בפרט. השפה האמנותית המיוחדת שאיתה משתמש האמן בוריס דוברוב, מעניקה לציוריו צבעים חיים הגרומים לצלול לזיכרונות ולמחשבות. בהרבה מהיצירות מופיע פריט יהודי מובהק כמו חנוכייה, תפילין, סביבונים, מזוזה ועוד. בנוסף התערוכה כוללות גם יצירות תלת מימד ומיצבים.
בוריס דוברוב הינו אחד מהאמנים המזוהים והמצליחים בעולם בתחום אמנות היודאיקה. בוריס עלה ארצה מסנט פטרבורג בשנת 1997 ומאז ועד היום גר ויוצר באשדוד. עבודותיו של בוריס הוצגו בתערוכות רבות בארץ ובחו"ל ומעטרות לא מעט אוספים פרטיים.
האמנים המשתתפים בתערוכה: יוספה אלמוג, ראובן כהן, סיגל מור, פינטו סולומון, סוזי אוזנה, ורוניק פולקה, לינה פו ז"ל, דבורה צימר ואלכס גורוחוב.
אוצר התערוכה: שלמה פרמן.
http://bogatart.co.il/index.php/art/18-art-articles-general#sigFreeId005795b205
http://bogatart.co.il/index.php/art/18-art-articles-general#sigFreeIdbde57f1663
נולדתי ב-1929 בגשר הישנה, טרם העליה לאשדות יעקב, לאמי אסתר (לבית שוורץ), ולאבי זאב קרפ ואחות לאליעזר. הורי היו בקבוצה המייסדת של יישוב חדש, שמצא מקום זמני בכפר הערבי הנטוש ג'אסר-א-זרקא (זו גשר), ורק אחרי אחת עשרה שנה זכו לעבור ליישוב הקבע-קיבוץ אשדות יעקב.
זכיתי אחרי מאמץ להתגייס לפלמ"ח ולשרת בו במיוחד כמזכירתו של דדו, מפקד הגדוד הרביעי, אחרי אימון בנשק שניתן לעולים חדשים, שמיד נשלחו לקרבות סביב ירושלים. עם פירוק הפלמ"ח עברתי לגדוד 13 בחטיבת גולני, גדוד נפלא של בני העמקים. בצבא הועמדו בפני אתגרים חדשים וחשובים והרגשתי את חלקי בהקמת המדינה הצעירה. הגורל הפגיש אותי בצבא עם יהודה, שלימים יהיה יהודה שלי. הישווצתי כשנבחרתי להשתתף בנבחרת הארצית של נשים בכדורסל, שיצאה לאליפות אירופה (נשים) בעיר בודפשט בהונגריה. התרגשתי ברומנים ראשונים, במבטי עיניים לוהטים, בחיבוקים מהססים ובנשיקות חטופות-גם חיזרתי וגם חוזרתי. עבדתי בכל שנות ילדותי ונעוריי בחקלאות, בענפי המשק השונים: חלבתי ארבע פרות בגיל עשר, הרביתי לנכש ולגזום בגן הנוי, לגזוז צמר ולחלוב כבשים בדיר, לרעות את הצאן, וגם להביא ל'חברה' מילונים ואבטיחים מגן הבית. קיבלתי את "עול התנועה" והפכתי למורה בכיתה א'. הצצתי ונפגעתי-התאהבתי בילדים ובעבודה עמם. נשלחתי ע'י הקיבוץ ללמוד הוראה, ומאז זה היה עולמי המיקצועי, תחילה כמורה ועשרים שנה כמנהלת בית ספר. ההוראה היתה עבורי עבודת קודש. גם זכיתי שיוקירו את עבודתי ויעניקו לי פרסים, ביניהם "פרס חינוך". 
השנים רדפו זו אחר זו בחיי הבוגרים. בכל האירועים הטובים והרעים, המשמחים והעצובים, בכל הניצחונות והכשלונות -תמיד ראיתי את חצי הכוס המלאה והמשכתי קדימה, בתקווה שהמחר יהיה טוב. התרגשתי עם כל אירוע בחיי בנותיי: השרות בצבא ובמשטרה, לידת הנכדים הצלחות בקריירה, ועכשיו נוספת הציפיה לנינים. שנינו, יהודה ואני, ביקשנו תמיד להיות בין הראשונים, הן בבחירת התפקידים, והן בביצועם. דרשנו מעצמנו וגם מאחרים, להגיע לתוצאות הטובות ביותר. הרגשנו כי אנו משלימים זה את זה ומתקדמים במקביל, מה שהיטיב עם שנינו. עד שיהודה נפל ולא קם. חצי ממני נלקח עמו. מותו של יהודה, חברי, אישי ואב בנותי העיב עלי. הוא חסר לי מאד מאד. מצאתי את עצמי לבדי, גימלאית שמחפשת את דרכה.
http://bogatart.co.il/index.php/art/18-art-articles-general#sigFreeId76774b12e4
משמאל לימין: המעצבת, אוצרת התערוכה, ראש העיר מעלה אדומים, אנה ובעלה, סגן ראש העיר ובתה של האמנית
http://bogatart.co.il/index.php/art/18-art-articles-general#sigFreeId47b8c55766
ב-31 לאוגוסט 2016 תיפתח התערוכה "צלילי היצירה" בנושא ציור ופיסול בגלריית "דואט" שבאשדוד. הז'אנרים בתערוכה מיוצגים על-ידי שני אמנים, הצייר ויקטור קינוס והפסל אדוורד דולקרט המוכרים היטב לקהל מתערוכות
בשנת 1917 במוסקבה השחקן והבמאי נחום צמח ריכז סביבו קבוצה של חובבים נלהבים – נחום גנסין, חנה רובינא ומשה הלוי. הם אלו שגיבשו את הגרעין היצירתי של הלהקה. השחקנים פנו לעזרה אל קונסטנטין סטניסלבסקי, אשר המליץ על מדריך האמנותי את תלמידו יבגני וכטנגוב. באוקטובר 1918 התאטרון נפתח עם המחזה "נשף בראשית" שהיה מורכב מארבע מערכונים. השחקנים חלמו לנסוע לפלשתינה כדי לשחק מול אנשים שמבינים עברית. בשנת 1919 וכטנגוב כתב: "הסטודיו מעוניין להגיע לפלשתינה בהקדם האפשרי".
מגיל קטן אהבתי לצייר, לגזור צורות מעץ ולפסל. בגילאים 8-15 הלכתי לבית
http://bogatart.co.il/index.php/art/18-art-articles-general#sigFreeIdffef151f7d
http://bogatart.co.il/index.php/art/18-art-articles-general#sigFreeId7d6838ee4f
חיים ישראל פרל ז"ל נולד ב-1925 בעיירה וישא ובגיל ארבע עבר לכפר שיף שבמחוז מרמורש. בתחילת מאי 1944 גורש לאושוויץ עם כל תושבי גיטו דרגומירשט, אחרי הסלקציה הועבר מאושוויץ לבוכנואלד, דורה-מיטלבאו, ושוחרר בברגן-בלזן באפריל 1945. הגיע עם הצלב האדום לשוודיה. בדצמבר 1947 הפליג באניית המעפילים 'כ"ט בנובמבר תש"ז' לכיוון א"י. אחרי טלטולים נתפס כעולה בלתי-ליגלי ע"י הצי המלכותי הבריטי וגורש למחנות ההסגר שבקפריסין. בפברואר 1949 הגיע סוף-סוף לחוף המבטחים וגוייס תיכף לצבא. למד חינוך בסמינר למדריכים בירושלים ועסק בהוראה ובהדרכה כ-30 שנה. היה תושב רמת גן. לאורך כל חייו חיים התעניין בגילופי עץ - פריטי יודאיקה. בשנת 2005 יצא לאור ספרו "בצל העצים, בצל הלהבות" ובשנת 2011 הוצא המהדורה האנגלית. בספר הוא מספר על ילדותו בכפר היהודי, על חייו כנער אסיר בגטו, על חיי ההישרדות במחנות ההשמדה ועל הדרך הארוכה אל ארץ ישראל.
http://bogatart.co.il/index.php/art/18-art-articles-general#sigFreeIdf245303e79
מרגריטה לוין נולדה במוסקבה, רוסיה. בוגרת תואר שני באוניברסיטה פוליגרפית, 
(100x100 ס“מ. קנבס שמן. 2004) (165x100 ס“מ. קנבס שמן. 2008)
http://bogatart.co.il/index.php/art/18-art-articles-general#sigFreeId8bf495560f
(150x150 ס“מ. קנבס שמן. 2011)
מחזיקה ילדה סמל לשלום ולהמשכיות.
צד ב‘: שתי דמויות פוסעות אל השמש. השמש מורכבת
מיונים ועלי זית. ליד הדמויות הכתר האופיני של דאלי ובתוכו
חתימתו. המילה שלום מופיעה סביב המדליה בשמונה
שפות.
